ב"ל 9361-06-24

תקציר

הטקסט המובא מנתח שתי טענות שונות של תובע: האחת בנוגע למיקרוטראומה בברך והשנייה בנוגע לשבץ מוחי כתאונת עבודה. הניתוח נשען על עקרונות משפטיים מבוססים ופסיקה בנוגע לפציעות ותאונות עבודה. **תיאוריית המיקרוטראומה לפציעות בברך:** * **עיקרון משפטי:** סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תיאוריית המיקרוטראומה, חידוש שיפוטי, מתייחסת למחלות מקצוע שאינן מפורטות במפורש על ידי המחוקק, המתפתחות עם הזמן עקב פגיעות קלות מצטברות. * **דרישות הפסיקה:** כדי לעמוד בדרישות תיאוריית המיקרוטראומה, הפסיקה מכתיבה כי על המבוטח להוכיח: * אינספור פציעות קלות שנגרמו במהלך העבודה. * כל פציעה קלה גורמת לנזק קל ובלתי ניתן לאבחון. * הצטברות נזקים אלה המובילה לפגיעה ניכרת הפוגעת ביכולת העבודה. * הדבר דורש המשכיות בביצוע הפעולות לאורך תקופה משמעותית. * הפעולות חייבות להיות חוזרות על עצמן ודומות באופיין, בתדירות ובעוצמה הנדרשות לאיבר הפגוע. * **הבחנה מפעולות אחרות:** הבחנה מכרעת נעשית בין "פעולות שונות ומגוונות" לבין עבודה הכרוכה ב"ביצוע מתמשך של תנועה חוזרת או של תנועות זהות או דומות במהותן". * **טענת התובע וניתוח:** התובע, אינסטלטור, טען לפגיעה בברך עקב שנים של עבודה על ברכיו, והעריך כי 70-80% מיום העבודה שלו בילה בדרך זו, כולל תנועה על ברכיו. הוא העיד על ביצוע פעולות חוזרות ונשנות שגרמו לחיכוכים. * **החלטה והנמקה:** בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח לבסס בסיס עובדתי מספיק לתיאוריית המיקרוטראומה. * **היעדר ראיות להיקף העבודה:** התובע, כאינסטלטור עצמאי, לא סיפק ראיות לאשש את טענתו כי ביצע 3-4 עבודות מדי יום, כאשר עדותו לבדה נחשבה לא מספקת ללא תנאים תומכים. * **אופי התנועות:** בית המשפט השתכנע כי עבודתו של התובע כללה "שכיבה על ברכיו" ולא תנועה חוזרת ונשנית מתמשכת או תנועה על ברכיו. תנוחות סטטיות ולא נוחות, אפילו לתקופות ממושכות, אינן מהוות את התנועות החוזרות על עצמן האופייניות למיקרוטראומה. פרשנות זו מתיישבת עם הפסיקה הקובעת כי עמדות סטטיות אינן מבססות בסיס עובדתי למיקרוטראומה, הנגרמת ביסודה על ידי רצף של תנועות חוזרות ונשנות. * **חידוש/יישום משפטי:** בית המשפט יישם את דוקטרינת המיקרוטראומה המבוססת ואת החידודים המשפטיים שלה על פעילויות העבודה הספציפיות של התובע, תוך הבחנה בין יציבה סטטית ממושכת בלבד לבין האופי הדינמי והמצטבר של המיקרוטראומה. **שבץ כתאונת עבודה:** * **עיקרון משפטי:** על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונת עבודה, בדומה לאוטם שריר הלב, על התובע להוכיח אירוע חריג בעבודה, הכרוך במתח נפשי חריג או במאמץ גופני מיוחד, זמן קצר לפני האירוע המוחי. * **דרישות הפסיקה:** על התובע להוכיח: * אירוע אובייקטיבי הקשור לעבודה, הניתן לאיתור בזמן ובמקום. * כי אירוע זה היה "חריג" עבור המבוטח, והתבטא במתח נפשי חריג או במאמץ גופני. * קשר סיבתי בין האירוע האובייקטיבי לבין המתח הסובייקטיבי החריג. * על התובע מוטל נטל הוכחה מוגבר כעובד עצמאי. * חריגותו של אירוע נבחנת באופן סובייקטיבי אך דורשת עיגון בראיות אובייקטיביות; הצהרת המבוטח לבדה אינה מספיקה. * **טענת התובע וניתוח:** התובע טען כי פעולה פיזית חריגה שבוצעה בעת פתיחת סתימה במטבח, במיוחד ניסור ארון מטבח, גרמה לשבץ מוחי. הנתבע לא חלק על כך שלא מדובר בפעולה שגרתית. * **החלטה והנמקה:** בית המשפט מצא עילה מספקת למינוי מומחה רפואי להערכת הקשר הסיבתי בין האירוע לשבץ מוחי. * **הוכחת אירוע אובייקטיבי:** הזמן והמקום של האירוע הוכחו. פעולת ניסור ארון מטבח הוכרה על ידי הנתבעת כבלתי שגרתית, גם אם בוצעה מדי פעם על ידי התובע בעבר. * **חריגות וחוויה סובייקטיבית:** גרסת התובע לאירוע כחריג מבחינה סובייקטיבית (ניסור ארון, הריח הנלווה אליו) נתמכה בתחושתו הגופנית ואוששה במסמכים רפואיים (דו"ח מד"א, סיכום ביקור בבית החולים). בית המשפט ציין כי ליבת גרסת התובע בדבר אירוע חריג חזרה על עצמה וכי המחלוקת התמקדה במידת החריגה ולא בקיומה. * **עקרון "ספק החריגים":** בית המשפט הפעיל את העיקרון לפיו מקום בו קיים "ספק של חריגים", והמחלוקת מתמקדת בחריגותו של אירוע ולא בהתרחשותו, בסמיכות הזמן בין האירוע לבין הפגיעה, הספק צריך להיות לטובת התובע, המחייב חוות דעת מומחה. * **חדשנות משפטית/יישום:** חלק זה של הניתוח מדגיש את היישום הניואנסי של כלל "אירוע חריג" בתאונות עבודה. הוא מדגים כיצד פעולות לא שגרתיות מזדמנות יכולות להיחשב חריגות בהקשר של עומס עבודה שגרתי, וכיצד ניסיון סובייקטיבי, כאשר הוא מאושש על ידי ראיות רפואיות אובייקטיביות, יכול לעמוד בנטל ההוכחה לחריגות, במיוחד כאשר יש "ספק לחריגים". ההחלטה למנות מומחה רפואי מדגישה את נכונותו של בית המשפט לחקור קשרים סיבתיים פוטנציאליים כאשר ראיות ראשוניות מצביעות על טענה שניתן לטעון עליה, במיוחד בענייני בריאות.