ע"פ 172/82

תקציר

אדם הואשם בהחזקת סם מסוכן לאחר שבחיפוש בביתו נמצאו שמונה עשרה מנות של הרואין, אביזרי סמים ובקבוק מתדון. הוא הודה והורשע, אך הוגש ערעור על חומרת עונשו. בערעור נטען כי בכתב האישום לא צוין משקלו של הסם, דבר שגרם לכך שהמערער לא יכול היה להתגונן כראוי. בית המשפט העליון הסכים כי כתב האישום היה צריך לפרט את כמות הסם, וכי טענת התביעה בדבר הכמות המסחרית של הסם שבידי המערער הייתה צריכה להיות מוצגת בדיון גזר הדין ולתת לו הזדמנות להגיב. בית המשפט מצא כי נגרם למערער עיוות דין, שכן היעדר מידע על משקל הסם פגע ביכולתו להגן על עצמו. זאת ועוד, דו"ח המעבדה המצביע על משקל הסם הוגש לאחר עדותו של המערער, ושלל ממנו את האפשרות להפריך את החזקה כי הכמות לא הייתה לצריכה עצמית. עם זאת, בית המשפט לא ביטל את ההודאה ולא החזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר, אלא בחר לפסוק בעניין עצמו. בהסתמך על עקרון הספק הסביר, הפחית בית המשפט העליון את עונשו של המערער לשנת מאסר בפועל ולשנת מאסר על תנאי, וסבר כי זהו העונש ההולם אם הסם היה לשימוש עצמי. עוד הודגשה בהחלטה חשיבות ציון כמות הסמים בכתבי אישום והעיתוי הנכון להצגת ראיות בדבר מטרת ההחזקה.