תא"מ 51730-05-19

תקציר

בעלה של הנתבעת ניהל במשך שנים עסקים באמצעות חשבון הבנק והשיקים של הנתבעת ללא הסכמתה המפורשת אך בידיעתה. הוא גם חתם מטעמה על שיקים שנמסרו לנושים, כולל התובעת. התובעת קיבלה צ'קים מבעלה של הנתבעת במשך שנים והאמינה בתום לב כי הצ'קים יכובדו. הנתבעת טענה כי השיקים נגנבו ממנה וכי היא לא אישרה את מעשיו של בעלה, ולכן אין להטיל עליה אחריות לחוב. השופט פסק לטובת התובע. הנתבעת לא סיפקה כל ראיה משכנעת לכך שהשיקים נגנבו או שבעלה לא היה מורשה להשתמש בחשבונותיה או לחתום בשמה. השופטת שוכנעה כי הנתבעת נתנה לבעלה הרשאה כללית לנהל את חשבונותיה למטרות עסקיות, לרבות חתימה על צ'קים, וכי היא אישרה בדיעבד את מעשיו. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענת הזיוף של הנתבעת אינה מתיישבת עם טענתה בדבר אי תמורה. על הנתבעת, בהיותה צד שלישי לעסקה, היה נטל ההוכחה להוכיח חוסר תמורה, דבר שלא עשתה. השופט הגיע למסקנה כי החזקת השיקים על ידי התובע הייתה כדין, והנתבע חייב במלוא הסכום הנקוב בתביעה, בצירוף ריבית והוצאות הקשורות בתביעה.