ע"א 5163/23

תקציר

הערעור נדחה על הסף בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, לאחר עיון מפורט בכתב הערעור ובבקשות הקשורות בו. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על סופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף בפסק דין, והדגיש כי כל ניסיון לבטל הסכמים כאלה דורש טעמים מיוחדים ומשכנעים. תפיסה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות, במיוחד כאשר הפשרות נעשות בפיקוח בית המשפט. המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה, וטענתם כי בית המשפט העדיף שלא בצדק עדות שקר של עורך דין הייתה מופרכת, שכן ההחלטה התבססה על התרשמות ישירה של בית המשפט, ערכאת ערעור רגילה שבתי המשפט לערעורים מהססים לבטלה. טענתו של המערער כי לא היה מודע להתנהלות בבית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות, לרבות עדויות ורישומים רפואיים, אשר הצביעו על כך שמצבו הנפשי תקין למרות מצבו הגופני. בנוסף, הימנעותו של המערער מלהביא ראיות מספיקות של המערער מס' 3, שנכח בדיון, פעלה נגד עניינם, בעקבות תקדימים משפטיים המצביעים על כך שאי הבאת ראיות זמינות מרמזת כי אין בכך כדי לתמוך בטענות בעל הדין. בית המשפט לא מצא כל תוקף לטענות המערערים בדבר חוסר הגינות פרוצדורלית, וקבע כי אלה לא הועלו בעבר ולא נתמכו בראיות. יתר על כן, בית המשפט דחה כל טענה כי לעורך דין כוזב היה אינטרס בהליך, שכן היא לא עלתה על התבוננות בית המשפט ממקור ראשון בעדויות. למרות מאמציו של המערער לטעון נגד פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, לרבות סוגיות שלא נדונו בתחילה, אישר בית המשפט את המסקנות הקודמות, וחזר על הלגיטימיות של ייפוי הכוח למערערים 2 עד 4. משכך, הערעור והבקשה לסעד זמני נדחו. המערערים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪ כל אחד, המשקף את ההקשר הפרוצדורלי של ההחלטה.