רע"א 5208/14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין שכנים בבית משותף בירושלים. המבקשים, שבבעלותם מספר דירות בבניין, הגישו תחילה תביעה נגד אחד המשיבים בגין מחלוקת על תב"ע שתאפשר בנייה על הקרקע המשותפת של הנכס. המבקשים והמשיבה הראשונה הגיעו להסכמה המאפשרת את המשך הליך התכנון, בכפוף לתנאים מסוימים. עם זאת, בהמשך ביקשו המבקשים לדחות את תביעתם פעמיים, ושתיהן נדחו על ידי המפקח על רישום המקרקעין. הבקשה השנייה באה בעקבות מכירת דירתו של המשיב הראשון למשיב השני. המבקשים טענו כי אין להם עוד עילת תביעה כנגד המשיב הראשון וכי המשיב השני צורף כצד שלא כדין. המפקח על רישום המקרקעין דחה את בקשתם השנייה לסילוק על הסף, מה שהוביל את המבקשים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שגם הוא נדחה. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, שגם היא דחתה את בקשתם, ואישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. עניינו של פסק דין זה בדחיית בקשת המבקשים למתן רשות ערעור ועיכוב ביצוע בעניין החלטת הממונה. בית המשפט קבע כי המבקשים לא סיפקו נימוקים מספיקים לערעור, וכי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, בהתחשב באמות המידה להיעתרות לבקשות אלה. כמו כן, הדגיש בית המשפט את היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות ביניים של המפקח על המקרקעין ואת שיקול הדעת של בקשות עיכוב ביצוע. בהיעדר סיבה משכנעת להתערב, אישר בית המשפט את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את בקשת המבקשים, והותיר את העניין להכרעה בהליכים המתנהלים בפני המפקח על רישום המקרקעין.