ע"א 2912/16

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט בקשה לסעדים זמניים בתקופת הערעור, תוך התמקדות במאזן הנוחות ובסיכויי ההצלחה של ההליך. ההחלטה הדגישה כי סעד זמני דורש הוכחה ברורה של מאזן נוחות חיובי או סיכויי הצלחה חזקים, על פי "כוחות מקבילים", כלומר יש צורך בפחות ראיות לאחד אם השני מוכח באופן חזק. עם זאת, המבקשים לא עמדו בנטל מוגבר זה, במיוחד לאור החלטה שיפוטית קודמת שנחשבה לנכונה, אלא אם הוכח אחרת. הערעור נסב בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר בחן את מכלול הראיות ומצא בעיות מהותיות בטענות המבקשים. ערכאת הערעור מהססת בדרך כלל להתערב אלא אם כן מוצגות ראיות חדשות ומשכנעות, מה שלא היה המקרה כאן. בנוסף, ראיות מסוימות שהמבקשים ביקשו להציג בערעור נראו זמינות בעבר, והחלישו את עמדתם. סיכויי ההצלחה בערעור לא נחשבו גבוהים, במיוחד כאשר בוחנים את סכום פסק הדין לעומת סכום העיקול המבוקש. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט לא מצא איום אמין כי אי מתן עיקול זמני יפגע בביצוע פסק הדין. טענות בדבר הברחת נכסים על ידי המשיב יהודה לא נתמכו בממצאי הערכאה הנמוכה יותר; לפיכך, הם לא יכלו להצדיק סעד ביניים. למרות שהתנהגותו העבריינית של יהודה צוינו, זה לא היה מספיק כדי לרמוז על בעיות הוצאה להורג קרובות. בסופו של דבר, בהיעדר הוכחות מספיקות לנטל הוצאה לפועל פוטנציאלי וסיכויי ניהול נמוכים של ההליך, נדחתה הבקשה, וכתוצאה מכך חויבו המבקשים לשלם למשיב מס' 1 הוצאות בסך 5,000 ₪.