ת"פ 5368-11-20

תקציר

השופט בתיק זה שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. הם הפנו לסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין, המתווים את העקרונות המנחים לקביעת חומרת העבירה והעונש ההולם. על פי מבחן "הקשר ההדוק", השופט קבע כי כל המקרים המפורטים בכתב האישום מהווים אירוע אחד, למרות הפרשי הזמנים בין כל מקרה. הם לקחו בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות, את מידת הפגיעה ואת מדיניות הענישה המקובלת. השופטת הכירה בפגיעה בזכויות היסוד של המתלוננת לכבוד, שלמות הגוף ושלוות הנפש, ונתנה משקל לחששותיה ולהשפעתן הטראומטית של העבירות. לאחר מכן התייחס השופט למקרים דומים קודמים כדי לקבוע טווח ענישה הולם, שבמקרה זה השתנה מאוד, מעבודות שירות ועד למספר חודשים ואף שנות מאסר. הם התחשבו בהודאתו של הנאשם, ובכך חסכו מהמתלונן את טראומת העדות, אך ציינו גם את חוסר הבנתו של הנאשם את חומרת מעשיו ואת עברו הפלילי הקודם, שכלל עבירות של איומים, אלימות ופגיעה בפרטיות. בסופו של דבר החליט השופט שלא לחרוג ממתחם הענישה הראוי וגזר על הנאשם שלושה חודשי עבודות שירות ושלושה חודשי מאסר על תנאי, תוך שהוא מזהיר כי כל אלימות כלפי בן זוג במהלך תקופת ההשעיה תביא למאסר הנקוב בגזר הדין. השופט גם בחר שלא להטיל קנס כספי או פיצוי, והעניק לנאשם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.