ע"פ 10499/02

תקציר

מדינת ישראל ערערה על גזר הדין שנגזר על אלמוג מיארה, שהורשע עם הודאתו בכתב האישום המתוקן בשני סעיפים של סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע תוך הפרת הוראה כדין. מדובר בסחר ברימוני רסס שנגנבו מצה"ל, בשיתוף עם חייל צה"ל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שניתן על ידי השופטת ר' יפה-כץ, התחשב בנסיבותיו האישיות של מיארה, לרבות מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה, והטיל עליו עונש קל יחסית של 30 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי וצו פיקוח של 12 חודשים על ידי שירות המבחן. תוך הכרה בחומרת עבירותיו של מיארה, שקל בית המשפט את סיכויי השיקום שלו ואת תובנתו לגבי מעשיו. עם זאת, ערכאת הערעור, בהרכב השופטת א' פרוקצ'יה והשופטת א' חיות, הגיעה למסקנה כי עונשו של בית המשפט המחוזי היה מקל יתר על המידה, ולא שיקף כראוי את חומרת העבירות ואת התוצאות האפשריות. הם הדגישו את האינטרס הציבורי ואת הצורך בהרתעה בתיקי סחר בנשק. כמו כן, צוין הפער בין עונשו של מיארה לעונשו של שותפו, שקיבל עונש חמור יותר. ערכאת הערעור החליטה להחמיר את עונשה של מיארה ל-4 שנות מאסר בפועל, תוך שמירה על המאסר על תנאי. פסק דין זה מתחשב באינטרס הציבורי, בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה, תוך הכרה בנסיבותיה האישיות של מיארה.