רע"א 1414/20

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות סעיף 44א לפקודת הרופאים, המאפשר למנכ"ל משרד הבריאות להתלות רישיון רופא בנסיבות מסוימות. המערערת טוענת כי המנכ"ל מחויב לפעול אך ורק בהתאם להמלצת ועדה מיוחדת, ואילו המשיבים טוענים כי למנכ"ל שיקול דעת לסטות מהמלצת הוועדה. תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע האם סמכותו של המנהל הכללי להתלות רישיון רפואי מותנית בהמלצת ועדה מיוחדת, או שמא יש לו שיקול דעת להחליט אחרת. הפסקה פותחת בקביעה כי לשון החוק מעורפלת וניתן לפרשה ביותר מדרך אחת. לאחר מכן הוא עובר לדון בהיסטוריה החקיקתית ובתכליות שמאחורי הפקודה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התכליות הסובייקטיביות והאובייקטיביות של החקיקה תומכות בפרשנות לפיה למנכ"ל יש סמכות לקבל החלטה עצמאית והוא אינו כבול להמלצת הוועדה המיוחדת. פרשנות זו מקיימת את האיזון בין הגנה על הציבור לבין שמירה על זכויות הרופא. המנכ"ל נדרש לשקול בכובד ראש את המלצת הוועדה, אך יכול להפעיל שיקול דעת עצמאי ולסטות ממנה אם יש לו טעמים אמיתיים ומצדיקים לעשות כן. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט פוסק לטובת המשיבים, ומאשר את שיקול דעתו של הממונה בקבלת החלטות כאלה.