רע"א 57303-01-25

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לבטל פסק דין המאשר הסכם פשרה בין המערערת למשיב. פסק הדין אישר הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, אשר קבע התחייבויות כספיות מצד המשיב ודחיית מספר תביעות הקשורות לשכר טרחה. ההסכם כלל גם מנגנון המאפשר למערערת לאכוף את החובות הכספיים באמצעות בית המשפט במקרה של אי עמידה. מאחר שהמשיבה לא עמדה בתשלומים, הגישה המערערת את הסדר הפשרה לאישור בית המשפט שהוביל לפסק הדין. המשיב ביקש את ביטול פסק הדין, ובית המשפט המחוזי אישר זאת מטעמים פרוצדורליים. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי קבע כי יש לסווג את פסק הדין כאישור פשרה ולא כהחלטה פרוצדורלית, כלומר לא ניתן לבטלו מבחינה פרוצדורלית. בנוסף, טענה השופטת כי הסכם הפשרה אינו מותנה וכי התחייבויות המשיב אינן שלובות זו בזו. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין התקבלה מטעמים שגויים ודינה להתבטל. עוד ציינה השופטת כי צו בתי המשפט, החוסם ערעורים על החלטות פרוצדורליות מסוימות, אינו חל במקרה זה, שכן מהותה של ההחלטה לא הייתה פרוצדורלית אלא מהותית. לבסוף, חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות בסך 5,000 ₪, ופסק הדין המקורי מיולי 2024 עומד בעינו.