ת"א 24352-01-21

תקציר

השופט פסק נגד תביעתם של התובעים לקרקע, וקבע כי הם לא הוכיחו את זכויותיהם בה. התובעים טענו כי משפחתם הועברה למקרקעין על ידי הנתבע והתגוררה בה ברשות הנתבע, דבר שהשופט מצא כשקרי, שכן הם לא יכלו להציג כל ראיה שתתמוך בטענה זו. יתרה מכך, קבעה השופטת כי התובעים לא טענו לזכויות כלשהן במקרקעין ולא היה להם חוזה עם הנתבעת. באשר לטענת התובעים כי צו הפינוי הוצא שלא כדין, הסכימה השופטת כי לא התקיימו התנאים לצו כזה. עם זאת, השופט מצא כי הבניין המדובר הוקם פחות מ-36 חודשים לפני צו הפינוי וכי הנתבע גילה את האכלוס הבלתי מורשה בתוך שישה חודשים ממתן הצו. בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של התובעים, עיכבה השופטת את צו הפינוי עד לינואר 2022 והורתה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל. פסק הדין דחה את התביעה והעניק זכות ערעור.