עמ"ש 2852-11-21

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ומחזק את קביעת בית משפט קמא כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא איטליה ולא ישראל. לפיכך, הקטין יוחזר לאיטליה, שכן הוצאתו מאיטליה הייתה בלתי חוקית על פי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. בית המשפט קובע כי הראיות העובדתיות שהוצגו, לרבות חיי היומיום של הקטין, חינוכו וקשריו המשפחתיים, תומכות באיטליה כמקום מגוריו הרגיל. יתר על כן, כוונת ההורים שנפטרו נוטה לכיוון איטליה כמקום מגוריהם הרגיל, ומכאן גם של הקטין. באשר לזכויות המשמורת, מוסבר בפסק הדין כי למשיב, שמונה כאחראי על הקטין על ידי בית משפט איטלקי, יש זכויות משמורת על פי האמנה. הזכויות שהוענקו למשיבה על ידי בית המשפט האיטלקי, יחד עם הוראות הדין האיטלקי, מצביעות בבירור על זכותה לקבוע את מקום מגוריו של הקטין. בית המשפט דן גם בטיעוני המערערת להחלת החריג לפי סעיף 13(ב) לאמנה ומוצא אותם בלתי משכנעים. החששות שהועלו, לרבות הפגיעה הנפשית בקטין והניתוק מבני המשפחה, אינם מצדיקים סירוב לחזרתו של הקטין לאיטליה. השופטים מביעים אמפתיה למצבו של המערער אך מדגישים כי אין לתגמל על הרחקת הקטין שלא כדין. לבסוף, בית המשפט מורה למערער לשאת בהוצאות המשיב וקובע מועד אחרון של 15 יום להחזרת הקטין לאיטליה, עם עיכוב ביצוע של שבעה ימים לצורך ערעור אפשרי לבית המשפט העליון.