ע"א 254/71

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת המערערת להפרת חוזה כנגד ארבעת המשיבים מחוסר ראיות מספיקות וסמכות שיפוט. השופטת קיבלה את הטענה כי לא התקיימו יחסים חוזיים בין המערערת לבין המשיב מס' 3, וכי הקשר היה אך ורק עם המשיב מס' 4, שמקום מושבו בגרמניה. התביעה נגד משיבה זו נדחתה מחוסר סמכות משום שהחוזה נכרת ככל הנראה בגרמניה והופר גם שם. גם התביעה נגד שני המשיבים הנותרים, תושבי ישראל, נדחתה משום שהמערערת לא הציגה עובדות המהוות עילת תביעה. יסודות הפרת חוזה שלא כדין, כמפורט בפקודת הנזיקין, לא הוכחו: לא הוכח כי משיבים אלה פעלו ביודעין וללא הצדקה. זאת ועוד, העובדות כפי שהוצגו לא הצביעו על כך שהמשיבים גרמו להפרת החוזה על ידי המשיבים 3 ו-4. עוד ציינה השופטת כי המערערת לא ביקשה תיקון ולא הציגה פרטים נוספים לתיקון הליקויים בתביעה בשום שלב. משכך, נדחה הערעור והמערערת חויבה לשלם הוצאות לכל ארבעת המשיבים.