ת"א 3444/05

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת התובע כנגד הנתבעים, שהם אחייניו, להחזר הלוואות בסך של למעלה מ-4.5 מיליון ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות. ההלוואות ניתנו על ידי התובעת לנתבעים בתשלומים בין השנים 1998-2003 כדי לסייע להם בקשיים כלכליים הנובעים מהשקעות בעסקי המלונאות. חלק מההלוואות הובטחו בצ'קים שניתנו לצד שלישי, ארטול אזר, מה שהוביל להליכים משפטיים נגד התובע כאשר הנתבעים לא הצליחו לפרוע אותו. לצורך הסדרת חובם של הנתבעים נערך בדצמבר 1999 הסכם, המכיר בחוב ומתווה תוכנית פירעון. עם זאת, הנתבעים לא כיבדו הסכם זה, מה שהוביל להליכים משפטיים נוספים. הנתבעים טענו כי הכספים שקיבלו מהתובע לא היו הלוואה אלא תשלום עבור מקרקעין שהתובע רכש מהם. הם ניסו למסור עדות בעל פה שתתמוך בטענתם, אך ללא הצלחה, שכן היא סתרה מסמך כתוב. טיעוניהם לא היו משכנעים, והם לא סיפקו כל ראיה כתובה שתתמוך בטענותיהם. בתוך כך, מראיות התובעת, שכללו את ההסכם בכתב, עולה כי הנתבעים קיבלו יחד את הסכומים הנתבעים. בנוסף, גם טענתו של הנתבע מס' 1 כי לא היה מודע להסכמים וכי חתימתו הושגה במרמה, לא צלחה. השופט קבע כי כל מי שחותם על חוזה אחראי להבנת תוכנו ואינו יכול לטעון בקלות לבורות. זאת ועוד, הנתבעים לא הכחישו את הסכומים הנתבעים, ובהתאם להסכם הם היו אחראים לכל נזק כספי שייגרם כתוצאה מאי החזרתם. השופט חישב את הסכום הכולל החייב, כולל הפרשי ריבית והצמדה, בכ-3.5 מיליון ש"ח נכון לשנת 2005, בתוספת שכר טרחת עורכי דין והוצאות. הנתבעים חויבו להשיב סכום זה ביחד ולחוד, ואילו הנתבע מס' 2 חויב באחריות ל-62,000 ₪ נוספים. השופט קבע גם את חלוקת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בין הצדדים. פסק הדין נחתם בקביעת מועד אחרון של 30 יום לפירעון התובע, שלאחריו יצטברו הפרשי ריבית והצמדה.