בג"צ 2994/90

תקציר

פסק הדין דן בתוקפן של תקנות שעת חירום (תכניות שעת חירום לבניית יחידות דיור), התש"ן-1990, שהותקנו על ידי שר הבינוי והשיכון מכוח פקודת סדרי דין ומשפט, תש"ח-1948. התקנות נועדו לתת מענה למחסור החריף בדירות ולבחון את ההליך המהיר ביותר להתאמת שיטת התקנת בתים מוכנים בישראל. עם זאת, העותר, חבר כנסת, ערער על חוקיותם. בג"ץ פסק לטובת העותר, וקבע כי התקנות פגומות ודינן להתבטל. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי על הרשות המחוקקת של הרשות המבצעת לסגת כאשר קיימת אפשרות לחקיקה סדירה ומהירה של הכנסת. מאחר שהשר לא שקל אפשרות זו ובמקום זאת מיהר להתקין תקנות לשעת חירום, הן היו נגועות בשיקולים זרים. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי יש להיזקק לחקיקת חירום רק כאשר לא ניתן להמתין להליכי החקיקה של הכנסת. במקרה זה, הכנסת כבר יזמה הליך חקיקה באותו נושא, שהביא לחוקק את חוק סדרי דין ובנייה (הוראת שעה), התש"ן-1990, שמטרתו לתת מענה לצרכי הדיור. בית המשפט הגיע למסקנה כי התקנות בוטלו במשתמע מחוק זה וכי שיקול דעתו של השר היה פגום משום שהתעלם מהאפשרות להשיג את מטרותיו באמצעות חקיקה רגילה. בנוסף, ציין בית המשפט כי התקנות כוללות הוראות מרחיקות לכת, השעיית הוראות החוק של הכנסת ופטור פרויקטים מרישיונות ואישורים, דבר שאין להקל בו ראש. פסק הדין נכנס לתוקף שלושה שבועות לאחר פסק הדין כדי לאפשר היערכות ואפשרות לפעולה חקיקתית בכנסת. המדינה חויבה לשלם לעותר 2,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט ש' לוין נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים י' בך ומ' בן-יאיר.