ת"א 27043-04-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה למתן פסק דין הצהרתי לביסוס זכויותיו של התובע מול רשות מקרקעי ישראל על בסיס ירושה. התובעת, נכדתה של המנוחה, הגב' דוד קמר, מבקשת להוציא לפועל את צוואת סבתה, המורישה את זכויותיה במשק חקלאי במושב גבעת יערים. עם זאת, הצוואה מעניקה גם לבנו של המנוח, דודו של התובע, את הזכות להמשיך ולהתגורר במשק עד 120 שנה, סעיף שלטענת הנתבע נוגד את החוק ונהליו. הנתבע, הניצב בפני סכסוך דמיוני לכאורה, טוען כי הצוואה יוצרת מצב של פיצול זכויות בנכס, דבר שאינו אפשרי על פי נהלי רשות מקרקעי ישראל ומקרים תקדימיים. אך בית המשפט מוצא כי ניתן לפרש את הוראות הצוואה באופן שונה. מתוך הכרה במעמדה של הרשות כזמנית ובלתי ניתנת להעברה, היא קובעת כי הצוואה אינה מפצלת זכויות אלא מבטיחה את רווחתו של הדוד – מטרה העולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוקים הרלוונטיים. כמו כן, פסק הדין שם דגש על הגשמת רצונו של המנוח, כיבוד כבוד האדם ושמירה על זכויותיהם של התובע ודודו להתגורר בנכס. לפיכך, בית המשפט מורה על רישום הצוואה, תוך הכרה בתובע כבעל הזכויות ובמעמד הסמכות החלקי של הדוד. כדי לשמור על האינטרס הציבורי ולמנוע עסקאות העלולות לשנות את המצב הקיים בנכס, פסק הדין אוסר על התובע ודודו לבצע עסקאות כאלה ללא הסכמת הנתבע. עוד מודגש בפסק הדין כי ניתן לבחון מחדש החלטה זו אם ישתנו הנסיבות, תוך הבטחת הגנה על האינטרס הציבורי. בהתחשב באופי ההליך, בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.