עמ"נ 419/01

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת מס רכוש. על פי סעיף 269 לפקודת העיריות, סוגים מסוימים של נכסים פטורים מארנונה, לרבות נכסי רחוב. הסוגיה העיקרית היא האם חניון צריך להיחשב נכס "רחוב" ולכן פטור ממסים. בית המשפט מפנה לפסיקה קודמת (מליסרון) שקבעה כי על מנת שנכס ייחשב נכס "רחוב", הנהנים העיקריים בנכס ובשירותיו צריכים להיות הציבור הרחב ולא בעל הנכס. יעילות גביית המסים היא גם שיקול חשוב. על יסוד תקדים זה, מסכים בית המשפט עם עמדת המשיב כי חניון אינו נחשב לנכס "רחוב" ויש לחייבו בארנונה. כמו כן, בית המשפט מבהיר את הגדרת נכסי "הרכבת" וקובע כי רק השטח המכוסה על ידי פסי הרכבת נכלל בהגדרה זו, ולא חניונים או חדרי עזר. לפיכך, חדרי העזר המבוקשים על ידי המערערת אינם פטורים ממס. הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה על סמך ההוראות הספציפיות של פקודת העיריות ופסיקה קודמת, ובית המשפט מדגיש כי מבחן הנהנה העיקרי הוא מכריע לקביעה האם נכס הוא נכס "רחוב".