רע"פ 2410/93

תקציר

במקרה הנוגע לסיווגו של המשיב על ידי שירות בתי הסוהר, ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר לאסיר לשמור על סיווג שיאפשר לו לצאת לחופשות. בתחילה, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לשמור על סיווג זה למרות היעדרותו במהלך חופשה, במהלכה ביצע מספר עבירות, לרבות נשיאת סכין וגניבה. בית המשפט המחוזי נתן למשיב הזדמנות נוספת על יסוד כוונתו להינשא, בתקווה שלמד מטעויות העבר. עם זאת, בית המשפט העליון התמקד בתפקידה של הרשות השופטת בביקורת על החלטות מנהליות, והדגיש כי יש לבטל החלטות של רשויות הכלא רק אם הוכח שהן בלתי סבירות. בית המשפט מצא כי רשויות הכלא שקלו כראוי את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות עברו הפלילי של המשיב והתנהגותו במהלך הבריחה ממשמורת, ועל כן החלטתם שלא לאפשר חופשה נוספת הייתה מוצדקת. בית המשפט העליון קבע כי אף שהחלטות חלופיות אפשריות, בית המשפט המחוזי לא הוכיח כל חוסר סבירות בהחלטה המקורית, ולכן העדפתו לתת למשיב הזדמנות נוספת אינה מספיקה לשינוי הסיווג. משכך, הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, וצוין כי ניתן לדון מחדש בתיק פעמיים בשנה על פי הנוהל המקובל.