ע"פ 228/87

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהרשיע שני מערערים, אב ובתו, בקשירת קשר לייבא לישראל קילוגרם הרואין מבלגיה, ובביצוע העבירה עצמה. במזוודה של האב, שהביא מבלגיה, נמצאה התרופה. שניהם הכחישו כי ידעו על ההרואין. האב טען כי המזוודה הכילה יהלומים, ואילו הבת הכחישה בתחילה כל אשמה, אך מאוחר יותר הודתה במשטרה כי ידעה שהיא מכילה הרואין. בית המשפט המחוזי הרשיע הן על סמך הודאותיה של הבת והן על סמך ראיות נוספות. הסוגיה המשפטית העיקרית הייתה סירובו של בית המשפט להפריד בין הדיונים בין שני הנאשמים, שהביא לכך שהודאות הבת שימשו כראיה נגד שניהם, בניגוד לפקודת הראיות האוסרת על הורים וילדים להעיד זה נגד זה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי הרשעתו של האב מוצדקת גם ללא הודאותיה של הבת, נוכח התנהגותו החשודה וחזקת הידיעה על החזקת הסם. גם הרשעתה של הבת אושרה, שכן מעשיה היוו סיוע וסיוע לביצוע העבירה. בית המשפט דחה את הערעורים הן על גזר הדין והן על גזרי הדין, שנחשבו מתונים בהתחשב בחומרת העבירה.