ע"א 2184/24

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה שלא לפסול עצמו מתיק שעניינו סכסוך ירושה מורכב. ההליכים נסובים סביב עזבונותיהם של שני נפטרים בעלי נכסים הן בישראל והן בגרמניה. המערערים ערערו על משוא הפנים של בית המשפט, וטענו כי בא כוח המשיב הפגין אמון מופרז בהליך והיה לו קשר משפחתי לשופט, דבר שעלול להשפיע על משוא פנים. הם חלקו גם על הטיפול הפרוצדורלי בתיק, תוך התייחסות להחלטות שונות שנתפסו בעיניהם כמוטות ובכלל זה התרת המגורים של המשיב בנכס עיזבון. המערערים טענו כי התנהלות המשיב עלולה לפגוע בנכסי העיזבון בגרמניה. למרות קביעות אלה, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה, מה שמצביע על כך שלא קיים חשש ממשי למשוא פנים, שכן קשרי משפחה לבדם אינם מצדיקים פסילה. בנוסף, טענות המערערים נחשבו במידה רבה לערעוריות באופיין, והדרך הראויה לערעורים אלה לא הייתה בדרך של פסילה. בית המשפט הדגיש כי טענות להתנהלות פרוצדורלית אינן מקימות עילת פסילה וציין כי הליכים וסמכויות שיפוט שונות התמזגו באופן לא עקבי בין המערערים. בהמשך לכך, היא דחתה את הערעור, בקובעה כי המערערים לא ביססו נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים, ואישרה מחדש כי יש לטפל בחששות הפרוצדורליים באמצעות הליכי ערעור סטנדרטיים. ההחלטה לא כללה צו להוצאות בשל היעדר מענה מבוקש.