ע"א 3195/22

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב ערעורי הסנגור והמערער, ובפרט סביב האחריות והרשלנות כלפי ד"ר לבנטל, המדינה והסניגור, ביחס לתיק פלילי. ד"ר לוונטל נמצא רשלן בכך שלא בדק את המתלוננת ולא עיין בתיק הרפואי שלה לפני מתן עדותו, דבר שהשפיע באופן משמעותי על הרשעתו של המערער. על אחריותה של המדינה ערערו אך בסופו של דבר לא אושרו, שכן בית המשפט מצא כי ההסתמכות על חוות דעתו של ד"ר לבנטל לא הייתה רשלנית בנפרד, בהתחשב בהקשר הפרוצדורלי. הסנגור הורשע בכך שלא חקר את התיק הרפואי של המתלונן במועד, למרות הנחיית בית המשפט לעשות כן. מחדל זה הוביל להליך משפטי ממושך ולעיכוב בטיהור שמו של המערער, דבר שגרם לנזקים בתקופות המעצר ומעצר הבית. נדון פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, תוך הטלת אחריות בין ד"ר לוונטל לבין הסניגור על שלבים שונים בדרכו המשפטית של המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי רשלנות הסנגור האריכה את משך ההליכים המשפטיים וכתוצאה מכך אישר פיצוי משמעותי תוך התאמת חלוקת הנזקים, תוך הטלת עיצום כספי משמעותי על המדינה (כנציגו של ד"ר לבנטל) ועל הסנגור. תפקידיו ואחריותו של כל צד נבחנו באופן ביקורתי, והתקבלו החלטות כדי להבטיח חלוקה שוויונית של הנזקים ומתן דין וחשבון.