תפ"ח 46038-03-12

תקציר

הנאשמים, שהואשמו בקשירת קשר, החזקת נשק ורצח, ביקשו כי עתירתם לגילוי ראיות חסויות תידון בפני השופט שפיקח על הליכי מעצרם, תוך ציון יעילות ומראית עין של צדק כיתרונות מרכזיים. עם זאת, בית המשפט דחה בקשה זו, בנימוק של חוסר סמכות והטבות מינימליות. טענת ההיכרות של השופטים שהעלו הנאשמים נמצאה בלתי משכנעת, שכן הבקשה להסרת החיסיון התמקדה בתיאוריות ובשיטות חקירה חלופיות, ולא בראיות הקיימות. כמו כן, לא נקבעו החלטות מחייבות התומכות ב"סמכות מקבילה". לדברי בית המשפט, ההתמקדות העיקרית של הבקשה בחשיפת זהות המודיעים לא הצדיקה את ההחרגה, מה גם שהראיות לא היו קשורות ישירות לנאשמים ולא תרמו באופן משמעותי לייעול הדיון. בכך אישר פסק הדין את הנורמה לפיה ההרכב הדן בהליך העיקרי מחליט גם בבקשות להסרת חיסיון, ודחה את הבקשה להעברת הדיון. לגופו של עניין נקבעה למועד מאוחר יותר. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.