ע"ז 105961/05

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי בקשות: האחת שהגיש התובע, יודלביץ חיים, להצהרה על מותה של פרומה סמיצקי, שנספתה בשואה, והשנייה לצו ירושה בעניין עזבונה. הנתבעת, האפוטרופוס הכללי, המיוצגת על ידי עו"ד חיותה בן אדרת אברהם, ביקשה לדחות על הסף את שתי הבקשות. היועץ המשפטי לממשלה טען כי מאחר שפרומה היא תושבת חוץ, חוק הירושה תשכ"ה-1965 אינו חל, ולכן בית המשפט נעדר סמכות. עוד טענו כי הבקשה לצו הירושה נעדרת תכלית, שכן פרומה אינה יכולה לרשת את עיזבון בנה. המשיב, חיים, טען כי עומדת לו הזכות להגיש בקשה להצהרת פטירה, ומטרת הבקשות היא לתקן את צו הירושה של בנה של פרומה, מאיר סימטיצקי. צו הירושה, שהוצא בשנת 1968, חילק את עזבונו של מאיר בין יורשיו מצד אביו לבין יורשיהם האלמונים של הוריו של פרומה, שכן מעמדו של פרומה לא היה ברור באותה עת. חיים ניסה פעמיים בעבר לתקן את צו הירושה אך ללא הצלחה. כעת הוא מציג ראיות חדשות למותה של פרומה ומבקש לשנות את הסדר כך שעיזבונה יעבור ליורשיה, כולל הוא עצמו. האפוטרופוס הכללי טען כי תיקון הצו יהיה חסר תועלת ללא איתור כל יורשי הוריו של פרומה, משימה שעלולה להיות משימה בלתי עבירה. עם זאת, בית המשפט דחה עמדה זו וקבע כי מותו של פרומה, אם יוכח, עשוי להביא לשינוי צו הירושה, ובכך להקל על חיים לתבוע מחצית מעיזבונו של מאיר המוחזק כיום בידי האפוטרופוס הכללי. עוד ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה צריך להיות על התובע להפעיל "שקידה סבירה" באיתור יורשים פוטנציאליים, כפי שהוטל בפסקי דין קודמים. פסק הדין דוחה את בקשת האפוטרופוס הכללי לדחות את הבקשות ובמקום זאת מורה ליועץ המשפטי לממשלה להשיב בתוך 10 ימים בנוגע לשביעות רצון העובדות שהוצגו על מותו של פרומה. ההחלטה על צו הירושה תידון בהמשך. פסק דין זה, שניתן ב-12 ביוני 2007, פותח בפני חיים את הדרך לדון בטענותיו, תוך שהוא מהווה תקדים לנטל ההוכחה במקרים כאלה.