ת"א 62002-12-18

תקציר

פסק דין זה סובב סביב מספר הסכמי ממון והמחלוקות שבאו בעקבותיהם. ראשית, פסק הדין דן בהסדר גישור בין שתי חברות קבלניות ובעלי מניותיהן, גזיאל את אבנר (2007) בע"מ, יניב גזיאל, ורוברט גזיאל, ושני יזמי נדל"ן, אלון בוהניק ויקיר ברק. הסדר זה נועד ליישב את כל התביעות בין הצדדים, וקבע סכום פשרה של 1,150,000 ₪, כולל הלוואה קודמת בסך 600,000 ₪ ועוד 200,000 ₪ כפיצוי מוסכם. על התובעים היה לשלם סכום זה בתוך שבעה חודשים, עם אפשרות להאריך את המועד בחמישה חודשים נוספים, תוך חיוב בפיצוי חודשי של 50,000 ₪. בית המשפט מדגיש את סופיותם של הסדרי גישור כאלה ואת החובה לכבדם, במיוחד כאשר הצדדים מתוחכמים דיים כדי להבין את ההשלכות. כמו כן, פסק הדין מתייחס להסכם פשרה נפרד שנחתם בין יניב לבין רוברט גזיאל וברק, בנוגע לשני תיקי הוצאה לפועל ולהסכם הלוואה קודם. על פי הסדר זה, הסכימו בני הזוג גזיאל לשלם לברק ולגורם נוסף, בוכניק, סך של 2,564,000 שקל, כולל הלוואה בסך 700,000 שקל והוצאות נוספות. עם זאת, בית המשפט מוצא בעיות בהסכם זה, ומציין כי הוא דומה להסכם הלוואה קודם שנועד להסוות ריביות מופרזות. הנתבעים לא סיפקו ראיות רבות התומכות בהסדר זה, ונסיבותיו נראות מוטלות בספק. משכך, פוסק בית המשפט לטובת ביטול הסכם פשרה זה. בנוסף, פסק הדין מתעמק בהסכם רכב בין יניב גזיאל לברק, ממרץ 2011, במסגרתו נמכר רכב בשווי 760 אלף שקל במחיר מופחת של 380 אלף שקל. גזיאל טען כי ברק לא מסר את הרכב ובמקום זאת מכר אותו לצד שלישי. בית המשפט, שדחה את הגנת ההתיישנות של ברק, פוסק לטובת גזיאל, ומורה לברק להחזיר את 380,000 השקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. לסיכום, בית המשפט דוחה את הטענה בדבר הסדר הגישור אך מורה על ביטול הסכם הפשרה. ברק אחראי לשלם לגזיאל 380 אלף שקל בתוספת ריבית והוצאות, ואילו 700 אלף שקל הנותרים מהסדר הגישור יועברו לתיק ההוצאה לפועל של בוכניק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וכולל הוראה לשכר טרחת עורך דין.