ת"א 12252-11-09

תקציר

התובעת, הגב' ראיסה בלונשטיין, טענה כי נפצעה בשנת 2008 בעת שיצאה ממונית שירות בה נהג הנתבע, מר ישראל אבנט, בעת שהחל בנסיעה לפני שירדה ממנה במלואה, דבר שגרם לה ליפול. הנתבעים טענו כי הגב' בלונשטיין כבר יצאה מהמונית והחליקה לאחר שהשלימה את ירידתה. בית המשפט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר, שכן היא נתמכה בתיעוד עכשווי של גורמים אובייקטיביים. לפיכך, קבע בית המשפט כי התאונה אירעה כהגדרתו של התובע והיוותה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. באשר לנזקים, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי ההידרדרות התפקודית שלה והצורך המוגבר שלה בסיוע החלו לאחר התאונה. התובע סבל מחבלות שונות ונזקק לאשפוזים וטיפולים רפואיים מרובים. מומחים בדקו את נכותה הרפואית, ובית המשפט קבע לה שיעור נכות משוקלל של 18.8%. עם זאת, בית המשפט העריך את נכותה התפקודית בשיעור גבוה יותר של 30%. התובע תבע פיצוי בגין סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וניידות וכאב וסבל. בית המשפט פסק לה 125,000 ₪ עבור סיוע בעבר ו-227,440 ₪ עבור סיוע עתידי, בהתבסס על דרישות מוערכות של 18 שעות עזרה בשבוע. עבור הוצאות רפואיות נפסקו לתובע 10,000 ₪ עבור העבר והעתיד יחד. כמו כן פסק בית המשפט 5,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה וניידות עתידיות ו-37,336 ₪ עבור כאב וסבל, הקשורים לגיל ולמוגבלות של התובע. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 414,776 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, הגב' ראיסה בלונשטיין, וכנגד הנתבעים, מר ישראל אבנט והמבטחת של המונית.