ת"א 2954/00

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור אזרחי על פסק דין נגד שני מבקשים שהיו נתבעים בתיק. המבקשים טענו כי היה מקום לקיים להם שימוע משום שלא קיבלו הודעה מסודרת על התביעה הראשונית, ולכן לא הייתה להם הזדמנות להתגונן. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת. נקבע כי התביעה הוגשה בכתובת המוסכמת על המבקשים, שהייתה גם כתובתו הרשומה של המבקש מס' 1, ואף נחתמה על ידי דירקטור בחברה. בנוסף, המנהל האחר של החברה היה גם הוא נתבע בתביעה וציין את שמות המבקשים וכתובתם בכתב ההגנה שלו. בית המשפט מצא כי אין זה סביר שהמבקשים יטענו כי לא היו מודעים לתביעה, וכי כל טעות פרוצדורלית בהגשת התביעה גוברת על העובדה שהייתה להם ידיעה ממשית על התביעה. חוסר מודעותם של המבקשים לפסק הדין נגדם נבע מבחירתו הטקטית של המשיב שלא ליידע אותם, אך אין בכך כדי לפסול את מסירת מסמכי בית המשפט כדין. בית המשפט הגיע למסקנה כי "כלל הידע" גובר על "כלל ההמצאה" במקרה זה, והמבקשים היו מודעים לקיומה של התביעה. אשר על כן, פסק הדין נגד המבקשים עומד בעינו, ובקשתם לביטולו נדחית.