ע"פ 3619/14

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בשורה של עבירות מין בנכדתו בת החמש, לרבות אונס, מעשים מגונים והתעללות בקטינה, ונגזרו עליו שבע וחצי שנות מאסר וכן פיצויים לנפגע. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. המערער טען כי עדותו של המתלונן אינה אמינה ומחייבת ראיות נוספות, שלא סופקו, וכי העונש שהוטל עליו מופרז. המדינה, לעומת זאת, טענה כי העונש אינו הולם והיה צריך להיות קרוב יותר לעונש המרבי הקבוע בחוק. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה כי גזר הדין אינו משקף את חומרת המעשים ואת הנסיבות שבהן בוצעו, ולא עמד בעיקרון המנחה של מידתיות בין חומרת המעשים לבין העונש. למרות שבית המשפט הכיר בכך שמצבו הרפואי של המערער מצדיק התחשבות מסוימת, הוא קבע כי במקרים כאלה צריכים לגבור שיקולי גמול והרתעה. לפיכך החליט בית המשפט להחמיר את העונש לתשע שנות מאסר, בעוד שאר רכיבי העונש נותרו בעינם. הערעור על גזר הדין נדחה, וערעור המדינה על גזר הדין התקבל.