ע"א 4823/11

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לבקשה לפסילת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מלדון בתיק הנוגע להסדרי ראייה של ילדם הקטין של בני זוג גרושים בשל משוא פנים לכאורה. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט האמור, מה שגרר ערעור. הרקע לתיק הוא סכסוך ארוך וחריף בין בני הזוג לשעבר, שכלל ריבוי הליכים משפטיים, והסכם גירושין שנחתם בספטמבר 2010, שכלל הוראות הנוגעות למשמורת והסדרי ראייה. עוד נקבע בהסכם כי לא ייעשה שימוש בהליכים קודמים בבית המשפט, וימונה מומחה לגישור בענייני הסדרי ראייה. המערערת, שהיא האם, הגישה בקשה דחופה להסדרי ראייה מפוקחים, אשר נענתה תחילה אך בהמשך בוטלה. בית המשפט אף מינה מומחה, שונה מזה שהוסכם על הצדדים, כדי לבחון את הרחבת זכויות הביקור של האב. האם ערערה על החלטה זו, ועל החלטות שבאו בעקבותיה, מתוך סברה כי בית המשפט היה מוטה ודן מראש בתיק בשל הליכים קודמים. שופט הערעור דחה את הערעור בקובעו כי חוסר שביעות רצונה של האם נבע מהחלטות בית המשפט ולא ממשוא פנים, ולא ניתן להשתמש בהליכים קודמים כעילת פסילה. גם ההחלטה למנות מומחה הייתה מוצדקת, שכן הצדדים לא הסכימו על אחד כזה. השופט ציין את ההיסטוריה הקשה של המקרה והדגיש כי טובת ילדם הקטין של בני הזוג צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.