ע"א 615/05

תקציר

עניינה של המחלוקת בזכויות החכירה של מגרש 143 על פי תכנית המתאר בכפר עבודה פוריה, אשר הוחכרה על ידי מינהל מקרקעי ישראל הן לתובעים והן לנתבעים. התובעים עתרו למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם בחלקה ופינוי הנתבעים ממנה, ואילו הנתבעים תבעו מנגד את פינוי התובעים. השופטת פתחה בסיכום הרקע העובדתי, שכלל ערבוב במספור החלקות עקב שינוי בתכנית המתאר, שהוביל לשני הסכמי חכירה נפרדים לאותה חלקה. לאחר מכן דן השופט בחזקת המגרש, בחן את עדויותיהם של מספר עדים ומצא כי גרסת התובעים אמינה יותר. נקבע כי התובעים וקודמיהם החזיקו בחלקה המדוברת במשך מספר עשרות שנים, בעוד טענת הנתבעים בדבר החלקה לא נתמכה בראיות משכנעות. השופט שקל גם את נסיבות הקצאת החלקה לנתבעים ומצא כי מינהל מקרקעי ישראל טעה והשכיר את החלקה לנתבעים מתוך רושם שמדובר בחלקה שעליה נבנה ביתם. בהתייחס להיבטים המשפטיים, קבעה השופטת כי הסכם החכירה בין הנתבעים לבין מינהל מקרקעי ישראל אינו תקף בשל טעות יסודית מצד המינהל, שהנתבעים היו מודעים לה או היו צריכים להיות מודעים לה. השופט קיבל את טענת התובעים ודחה את תביעתם שכנגד של הנתבעים, תוך הכרה בתובעים כחוכרים החוקיים היחידים של החלקה. כמו כן, חויבו הנתבעים לפנות את המגרש ולפצות את התובעים בגין שכר טרחתם ושכר הטרחה ששולם בגין החכירה. פסק הדין ניתן לטובת התובעים וכנגד הנתבעים.