תו"ח 61689-03-18

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי אין הצדקה לבטל כתבי אישום פליליים נגד עברייני בנייה לכאורה בשל אכיפה בררנית או חוסר צדק. בפסק הדין נקבע כי על בית המשפט לבחון את עוצמת הפגמים הפרוצדורליים בעניינו של הנאשם, ללא קשר לאשמתו או לחפותו. לאחר מכן עליה לקבוע האם המשך ההליך מהווה פגיעה חמורה בצדק, בהתחשב בגורמים כגון חומרת העבירה, עוצמת הראיות ונסיבותיהם האישיות של הנאשם והקורבן. לבסוף, עליה לקבוע האם ניתן לתקן את הפגמים מבלי לבטל את כתב האישום. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לאכיפה בררנית, ואין אפליה בין תושבי השכונה המדוברת. הבקשה אינה מפרטת את נסיבותיהם של הנאשמים, ובית המשפט אינו יכול לקבוע את חומרתו של כל עוול ללא מידע זה. פסק הדין מדגיש את הצורך בזהירות בעת יישום דוקטרינת ההגנה מפני צדק בעבירות תכנון ובנייה, ומציין כי דרך הפעולה הראויה לערעור על התנהלות הרשויות היא באמצעות עתירה מנהלית. עדותם של עדים אינה מוצדקת, שכן הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליהם. ההחלטה אינה משפיעה על הוראות החוקים הרלוונטיים, ועל הנאשמים להודיע על כוונתם להודות באשמה או שלא באשמה עד למועד שנקבע.