בג"צ 358/88

תקציר

עניינה של העתירה בהנהגת דרכי ערעור קבועות וכלליות ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות מתן צו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בדבר הריסה או אטימה של מבנה או חלק ממנו. העותרים טוענים כי לבעלים או לדייר של בניין צריכה להיות זכות להתנגד למפקד הצבאי לפני ביצוע הצו. הם גם מבקשים להעניק לאנשים שהות של 48 שעות כדי לאפשר להם לעתור לבג"ץ. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי מדיניותם היא כבר לאפשר ליחידים להגיש התנגדויות וכי לעיתים נדרשת פעולה מיידית מטעמי ביטחון. בג"ץ קבע כי למעט במקרים של צורך צבאי-מבצעי, יש לאפשר לאדם לפנות לעורך דין ולהתנגד למפקד הצבאי לפני ביצוע צו לפי תקנה 119. החלטת המפקד תיבחן אז על ידי בג"ץ. עוד קבע בית המשפט כי במקרים דחופים ניתן לאטום אתר עוד לפני שמיעת הערר, אך יש להקפיא את ההריסה עד לאחר ביקורת שיפוטית. זכות ערעור זו מהווה הגנה פרוצדורלית משמעותית על מנת להבטיח כי זכויות הפרט ייבחנו בטרם יבוצעו סנקציות בלתי הפיכות. פסק הדין מאזן בין הצורך בפעולה יעילה ומהירה של הצבא לבין עשיית צדק.