עב"ל 284/09

תקציר

המערער, נכה עם מוגבלות בניידות מילדות, פנה לבית המשפט בבקשה לקבל "קצבת ניידות לחסרי רכב" מהמוסד לביטוח לאומי (המוסד) משנת 1973, מועד הערכת נכותו לראשונה. המערער טען, כי על המוסד מוטלת החובה ליידע אותו על זכויותיו והוא לא עשה כן. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את תביעתו, ודחה את הערעור הנוכחי. המערער טען כי המוסד הטעה אותו, טענה שהמוסד הכחיש, וטען כי אין עליו חובה ליידע את המבוטחים על זכויותיהם. בית המשפט פסק לטובת המוסד, בקובעו כי אי ידיעת החוק אינה מקנה זכויות מעבר לאלה שנקבעו בחוק או בהסכמים הרלוונטיים. עוד הודגש בפסק הדין כי חובת יידוע המוסד למבוטח אינה משתרעת על תשלום תגמולים שלא נתבעו במועדים שנקבעו. זאת ועוד, טענת המערער בדבר מצג שווא בשנת 1973 לא נתמכה ונזנחה בבית הדין האזורי. בנוסף, למוסד לא היה מנדט בנושא קצבאות ניידות בשנת 1973, דבר הפוטר אותו מכל אחריות ליידע את המערער על זכויותיו על פי הסכם הניידות. לבסוף, המערערת לא הציגה כל ראיה לקיום התנאים לקבלת הקצבה. הערעור נדחה, תוך קבלת החלטת בית המשפט המחוזי, ללא צו להוצאות, ונשללה מהמערערת הטבות רטרואקטיביות.