ע"א 2680/90

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט העליון ערעור שעסק בעסקת מקרקעין שנויה במחלוקת שעסקה בחלקה שנרכשה על ידי המנוח בשנת 1978 ונמכרה מאוחר יותר למשיבים, אך נרשמה במרמה למערער על ידי עורך דין תוך שימוש בייפוי כוח מזויף. עורך הדין, שבתחילה ניתנה לו סמכות לרשום את החלקה על שם המנוח, ניצל בהמשך ייפוי כוח ריק כדי להציג מצג שווא של רשות זו לאחר מותו ולמכור את החלקה למערער. הסוגיה המרכזית התמקדה בשאלה האם יש לקיים את העסקה לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וחוק השליחות, תשכ"ה-1965. בית המשפט קבע כי לא נוצרה שליחות לגיטימית, שכן ייפוי הכוח נועד רק לרישום הראשוני ולא למכירות עתידיות, והוא בטל למעשה עם מותו של המנוח. רישומו של המערער היה פסול שכן עורך הדין פעל ללא סמכות מתאימה. אשר לסעיף 10 לחוק המקרקעין, המגן על רוכשי זכויות במקרקעין בתום לב על יסוד רישום, הגנה זו לא חלה משום שרישומו של המערער נבע מתרמית, ולא מרישום מוקדם שגוי אלא לגיטימי מכל בחינה אחרת. התלונה צריכה להיות מופנית כלפי עורך הדין ולא כלפי המשיבים, שלא רשמו הערת אזהרה, שכן הדבר אינו רלוונטי לעסקאות סותרות. משכך, אישר בית המשפט את ההחלטה לבטל את רישומו של המערער ושמר על זכויות המשיבים ופסק להם הוצאות.