בג"צ 22/91

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל חוק איסור הונאה בכשרות, שמטרתו למנוע הטעיה של הצגת מזון לא כשר ככשר. במקרה זה, החלטתו של הרב המקומי למנוע תעודת כשרות מהעותר מוצדקת משום שהיא עלולה להטעות צרכנים. החוק, הנתמך בהליכים מנהליים, מסמיך רבנים מקומיים להנפיק תעודות כאלה ולהתייחס רק לחוק הכשרות, וכך עשה הרב הזה. העותרים טענו כי ההחלטה מפלה אותם לרעה, אך בית המשפט קיבל את ההסבר כי ההחלטה סבירה ומבוססת על פוטנציאל להטעיית הציבור. שיקוליו של המשיב כדין, והחלטות רבנים שונות בעניינים דומים יכולות להשתנות מבלי להשתמע מהפליה. הואיל ולגופו של עניין תומכים בעמדת המשיב, בית המשפט אינו רואה צורך להתעמק בסוגיות של שיהוי או מעשה בית דין. העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיב, בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן על ידי השופט ברק, בהסכמת הנשיא שמגר והשופט ש' נתניהו.