חדל"ת 5993-12-21

תקציר

הנאמן הגיש בקשה לביטול העברת שני כלי רכב לפי סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בטענה כי כלי הרכב שייכים לחייב, ניתנו לצדדים שלישיים, והמענקים ניתנו ללא תמורה או בתמורה בלתי מספקת, בתוך פרק הזמן שנקבע, וכאשר החייב היה חדל פירעון. לגבי ב.מ.וו טען הנאמן כי המסמכים הקשורים להעברתה היו פיקטיביים ומזויפים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאמן לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה, במיוחד נוכח הנטל הראייתי המוגבר במקרים של הונאה לכאורה. נמצא כי האדם שהיה רשום כבעלים של מכונית הב.מ.וו לא נהג ברכב ולא השתמש בו, והתשלום עבורו בוצע על ידי אדם אחר, מאהר. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענת הנאמן כי המרצדס הייתה גם בבעלות החייב, שכן היא שימשה באופן בלעדי את מאהר ואשתו, ומחיר הרכישה מומן ברובו על ידי מאהר והחברה שלו. בית המשפט ציין את התנהלותם המפוקפקת של כל הצדדים המעורבים, אך הדגיש כי הרוכשים הוכיחו תשלום תמורה נאותה לצורך רישומו הפורמלי של בעליו הקודמים של הרכב. כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה לביטול העברת שני כלי הרכב, וצווי הפינוי בוטלו. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות לאף גורם, והנאמן זכה להכרה על עבודתו החרוצה למרות האתגרים.