ת"א 1804-04-16

תקציר

הטענות הסותרות בדבר הבעלות על שלושה מגרשים בשכונת עין כרם בירושלים הובאו בפני בית המשפט על ידי רשות הפיתוח והנתבעים עזרי לוי ושלמה סמרי. רשות הפיתוח התובעת טענה לבעלות על בסיס העברת נכסי נפקדים אליהם, ואילו הנתבעים טענו כי רכשו את הקרקע בשנת 1942 ולחילופין באמצעות חזקה רצופה העולה על תקופת ההתיישנות. בית המשפט פסק לטובת רשות הפיתוח, וקבע כי הקרקע סווגה כנכס נפקד בשנת 1948 והועברה אליהם כדין. היא דחתה את טענות הנתבעים, ולא מצאה כל ראיה לרכישה ב-1942 ולכך שהקרקע נמצאת בתחומי הכפר עין כרם. הנתבעים לא הצליחו להוכיח חזקה רצופה בקרקע במשך 15 השנים שנדרשו לפני 1960 כדי לטעון לבעלות על פי חוק הקרקעות העות'מאני או פקודת ההסדר. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל ראיה להיתר מפורש או משתמע לנאשמים להחזיק בקרקע ולהשתמש בה. גם טענת הנתבעים לאפליית תושבים אחרים בעין כרם נדחתה כבלתי רלוונטית לטענת הבעלות. בעקבות זאת הורה בית המשפט לרשום את הקרקע על שם רשות הפיתוח ופסק 40,000 ₪ הוצאות שישולמו על ידי הנתבע שלמה סמרי.