בש"פ 6995/11

תקציר

תיק הערעור התמקד באישומים שהגיש המערער לשיבוש הליכי משפט ומסוכנות, שהשופט א' רובינשטיין מצא בהן ראיות לכאורה התומכות בהן. שאלת המפתח הייתה האם קיימות חלופות מעצר שיש בהן כדי למתן את האיום על החברה תוך שמירה על זכותו של המערער לחירות. בעוד שבית המשפט המחוזי הכיר בהמלצתו החיובית של שירות המבחן לשיטת מעצר חלופית, הוא הגיע למסקנה כי חוסר אמינותו של המערער והסיכונים שנשקפו ממנו גוברים על אפשרות זו. החלטה זו התבססה על חומרת העבירות, לרבות קשירת קשר לביצוע רצח לשם שיבוש הליכי משפט, לצד ההתמדה והשיטתיות שניכרו בניסיונותיו של המערער לסייע לבנו לחמוק מן הדין. חזקת המסוכנות, יחד עם הסיכון הממשי לשיבוש, הביאו את בית המשפט לקבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולדחות את הערעור. השופט הדגיש את עליונות רמת המהימנות של הנאשם בבחינת האפשרות לחלופת מעצר. במקרה דנן, נכונותו של המערער לעשות מאמצים קיצוניים כדי לסייע לבנו, מבלי להפגין שיקול דעת עצמאי, היוותה איום מספיק על החברה. משכך, הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי למעצר בלית חלופה.