בג"צ 6080/94

תקציר

עניינו של עותר שעבד בעיריית תל אביב-יפו ועם פרישתו לגמלאות נקלע למחלוקת בשאלה האם יש לכלול את החזר הוצאות הרכב, המהווה כ-40% משכרו, בחישוב הפנסיה שלו. העותר טען כי התשלום, שהוצג כהחזר הוצאות רכב, היה חלק משכרו הרגיל, שכן הוא לא היה צריך להשתמש ברכבו לצורך עבודות עבודה – עובדה הידועה לעירייה. בית הדין האזורי לעבודה צידד תחילה בעותרת, אך בית הדין הארצי לעבודה ביטל זאת וקבע כי רכיב הרכב מותנה בבעלות ברכב וברישיון נהיגה, ולכן אינו חלק מהשכר הפנסיוני. הרוב בבית המשפט העליון אישר את החלטת בית הדין הארצי לעבודה, והדגיש כי התשלום היה מותנה, ולא רכיב שכר רגיל, ולכן התיישר עם חוקי הפנסיה. השופטת דורנר חלקה על כך, וטענה כי ההסדר להחריג את תשלום הרכב מחישובי הפנסיה הוא פיקציה חוזית המנוגדת לחוק הגמלאות, ונועדה להגן על זכויות העובדים לפנסיה. למרות שהכיר בליקויים באופן שבו מערכת השכר מתמרצת הקלות כאלה, דחה בית המשפט בסופו של דבר את העתירה, תוך שמירה על הנהלים המקובלים בעירייה לקביעת שכר פנסיוני.