ע"א 178/86

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר את אימוץ בתם של בני הזוג הנשואים שהיו המערערים. ההורים לא יכלו לטפל בבתם, שסבלה ממצוקה קשה, סכנת חיים ואלימות והזנחה קשות מצד אמה, מה שהוביל אותה להיות "ילדה מוכה". יחסה של האם לבתה היה בניגוד מוחלט לזה של ילדיה האחרים, והאב לא עשה דבר כדי להתערב. בית המשפט הכיר בשיפור שחל לאחרונה במצבם של ההורים, אך ייחס אותו להיעדרות הבת מהבית, ולכן סבר כי הוא אינו בר קיימא. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את טובת הבת בראש סדר העדיפויות, למרות הפרידה מאחיה, והכיר בסיכונים החמורים שבהחזרתה לחזקת הוריה. סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים קבע כי לא יהיה סיכוי לשינוי בהתנהגות ההורים או בנסיבות, דבר שבית המשפט מצא חסר. פסק הדין הדגיש את חשיבות טובת הילד וביטחונו על פני חרטת ההורים, והשיקול המכריע של טובת הילד גבר על כל הגורמים האחרים. הערעור, שביקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, נדחה אפוא.