ת"א 2913/06

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת בסכסוך על חוזה שכירות מוגן. נמצא כי הנתבעים הפרו מספר הוראות בחוזי השכירות שלהם, לרבות סעיפים הנוגעים לשימוש במושכר, גישה לבדיקות ושינויים בנכס. על פי פסק הדין, הנתבעים בנו מוסך וביצעו תוספות בנכס ללא הסכמת התובע, ולא אפשרו למודד גישה לנכס. משכך, קבע בית המשפט כי לתובעת קמה עילה לפנות את הנתבעים, שכן אי קיום ההתחייבויות החוזיות הקנה לתובע זכות לתבוע פינוי על פי הדין החל. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי זכויות הדיירות המוגנת לא הועברו בהצלחה לנתבע הראשון, שכן העברה כזו צריכה לעמוד בתנאים משפטיים ספציפיים, שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר תקופת ההתיישנות, הבטחות שלטוניות והגנה מפני צדק. לאחר שמצא כי התובעת זכאית לפנות את הנתבעים, הורה בית המשפט לנתבעים ולמי מטעמם לפנות את הנכס, שכלל שתי חלקות קרקע ומבנים שנבנו עליהן, ולמסור את החזקה לתובע. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 309,960 ₪ כדמי שימוש, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. בית המשפט הציע לתובעת לשקול למכור חלקת קרקע לשני הנתבעים הראשונים בגבולות שנקבעו בתב"ע, למרות פסק הדין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ולנתבעים ניתנה ארכה עד ליום 30.7.15 לציית.