בש"פ 1785/11

תקציר

הערעור מתייחס להחלטה האם להיעתר לבקשת המערער למעצר בית או להותירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים לאחר מעצרו בגין מספר עבירות. סעיפי אישום אלה כוללים החזקת סם מסוכן (חשיש), הפצת הסם האמור לקטין, נשיאת סכין ללא מטרה לגיטימית והפרת תנאי שחרורו מאישומים קודמים. החלטת הערכאה הנמוכה יותר הורתה על מעצרו, פסק דין שעליו הוגש ערעור. סנגורו של המערער טען כי העבירות המיוחסות למרשו אינן יכולות להיחשב לסחר בסמים וכן להדחתו של קטין, תוך שימוש באותן עובדות כראיות. ההגנה ביקשה גם תסקיר מעצר, שבית המשפט הסכים לו והורה על כך. בסופו של דבר, החליט בית משפט השלום כי מעצרו של המערער הכרחי, בהתחשב בחומרת מעשיו ובהפרת תנאי שחרורו הקודם. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שאישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט העליון בבקשה לשחררו, תוך ציון גילו הצעיר, פוטנציאל השיקום והמלצות תסקיר המבחן, שהציע חלופת מעצר. השופט, לאחר ששקל את הנסיבות, קיבל את הערעור ונעתר לבקשת המערער למעצר בית. החלטה זו הושפעה מאופיין המינורי יחסית של העבירות, מגילו הצעיר של המערער ומעברו הפלילי הלא חמור. כמו כן, השופט נתן משקל לתסקיר המבחן, שפירט את הרקע הסוציו-אקונומי הקשה של המערער והמליץ על חלופת מעצר משמעותית שתוכל להפחית את הסיכון לעבירה חוזרת. לפיכך הורתה השופטת על שחרורו של המערער בתנאים ספציפיים: מעצר בית בבית אמו, פיקוח אלקטרוני, פיקוח על ידי בני משפחתו והשתתפות בתוכנית טיפולית בפיקוח שירות המבחן. השופט פירט גם את ההשלכות של הפרת תנאים אלה, שתביא למעצר מיידי. עם זאת, בשל שביתת העובדים הסוציאליים המתמשכת, שונה השחרור באופן זמני למעצר בית מלא עם פיקוח אלקטרוני עד ששירות המבחן יוכל לחזור לעבודה. ההחלטה התקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק, במטרה לאזן בין האינטרסים של המערער לבין הצורך של החברה בהגנה.