ת"א 2107-09-18

תקציר

העותרת ביקשה לקבל את תמצית פסק הדין בנוגע למחלוקת בינה לבין אקו"ם בנוגע לתקנון של האחרונה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תניית הבוררות בתקנון האמור, שהעותרת טענה כי לא הייתה מודעת לה ועל כן אין לכבול אותה. החלטת בית המשפט המסוכמת בפסקה זו היא במידה רבה לטובת אקו"ם. תחילה קובעת השופטת כי העותרת אכן מחויבת לתקנון כפי שתוקן, לרבות סעיף הבוררות, למרות טענותיה כי לא הייתה מודעת לשינויים. השופט קובע כי טענות העותר כנגד תניית הבוררות אינן מבוססות וכי הסעיף ממילא אינו מפלה אלא מנגנון יעיל ליישוב סכסוכים. זאת ועוד, השופטת מציינת כי חששותיה של העותרת מפני האתגרים הפוטנציאליים של הליכי בוררות אינם מבוססים וכי מנגנון המינוי כפי שנקבע בתקנון מפר את חוק הבוררות ועל כן אינו יכול לעמוד. עם זאת, השופט גם מגיע למסקנה כי אין סיבה מיוחדת שסכסוך זה לא יוכרע על ידי בורר כפי שהוסכם בתקנון. המשיב נדרש לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המבקש, ולשני הצדדים ניתנים 15 יום להסכים על בורר; אחרת, בית המשפט ימנה אחד.