עב"ל 39550-09-12

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של עובדת המבקשת דמי מזונות, וקבע כי לא הוכיחה את זכאותה לפי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. חוק זה מחייב הענקת הטבות אם הריון מהווה סיכון רפואי לאם או לעובר, המוכח באישור רפואי. בית הדין הדגיש כי דמי מזונות הריון נועדו להגן על ההכנסה בעת היעדרות הכרחית מהעבודה. במקרה דנן, חוות דעתו של המומחה הייתה מכרעת, והגיעה למסקנה כי מצבה של המערערת אינו עומד בקריטריונים של סיכון בריאותה או עוברה. המומחה בחן את טענות המערערת, כגון הפרשת רוק עודפת והיפראמזיס גרבידרום פוטנציאלי (HG), וקבע כי אין בהן כדי להצדיק הטבות, שכן לא היה סיכון ממשי או עדות לתסמינים חמורים כמו ירידה משמעותית במשקל או אשפוזים תכופים. משכך, משממצאי המומחה היו מכריעים ולא היה בסיס משפטי לסתור את פסק הדין הרפואי, לא מצא בית המשפט עילה לבטל את ההחלטה המקורית. חרף טענותיה של המערערת כי חוותה תסמינים דומים בהריונות קודמים, לא מצא בית המשפט ראיות מספיקות לסכנה הנדרשת כדי להיות זכאית להטבות. לפיכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, דבר המחזק את הצורך בהוכחה רפואית משמעותית לצורך תביעת דמי מזונות ליולדות.