ע"פ 3217/14

תקציר

במקרה משפטי זה הורשע המערער, אדם מבוגר, בשורה של עבירות חמורות כלפי נערה בת 17, לרבות אונס, מעשה סדום, תקיפה, אספקת חומרים מסוכנים ושיבוש מהלכי משפט. פסק הדין התמקד רבות בפרשנותו ויישומו של סעיף 10א לפקודת הראיות, חריג לכללי השמיעה במשפט הישראלי. המערער ערער חלקית על מהימנות הודעותיה של המתלוננת במשטרה, וטען כי בית משפט קמא הסתמך יתר על המידה על אמירות אלה מבלי לבחון את מהימנותן. בית המשפט בחן האם המערער ביצע את המעשים ללא הסכמתו החופשית של המתלונן, כנדרש לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, תוך שהוא מדגיש את חוסר הסבירות לדו-קיום בין התרחישים המפורטים בסעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4). נקבע כי המתלונן, תחת השפעת אלכוהול וסמים שנטל המערער, לא היה מסוגל לתת הסכמה חופשית. למרות האינטראקציות ההדדיות שהתקיימו לאחר מכן, בית המשפט מצא כי המפגש המיני הראשוני היה ללא הסכמתה החופשית של המתלוננת. המערער הורשע גם באספקת סם בלתי מזוהה ובניצול מצבה הנכה של המתלוננת, שהביא להרשעה נוספת באונס. ניסיונה של ההגנה לטעון לקיום יחסי מין בהסכמה לאחר התקיפה לא פטר את המערער, נוכח תלותה של הקורבן בו, בתוספת איומים ומניפולציות. למרות שהמערער זוכה מאשמה אחת מחמת הספק, אישר בית המשפט את מרבית ההרשעות, וסיים את העונש בהפחתה קלה ל-13 שנים ושישה חודשי מאסר. השופטים הסכימו על חומרת העבירות, במיוחד לאור הרשעותיו הקודמות של המערער והערכת הסיכון הגבוהה שלו, דבר המצביע על כך שניצול ומניפולציה אפיינו את מעשיו. למרות ההתאמות, משקלן של ההרשעות מדגיש את חומרת התנהלותו של המערער.