ת"פ 14918-09-13

תקציר

הנתבע הואשם בהפרת סימן מסחר ובהפרת זכויות יוצרים הקשורות לתקליטורים. כתב האישום כלל שני חלקים: בחלק הראשון נטען כי הנאשם החזיק בביתו 92 תקליטורים מפרים למטרות מסחריות, ובחלק השני נטען כי הנאשם מכר דיסקים מפרים לבעל חנות, מיכאל רווח (רווח). הנאשם הודה בהפצת דיסקים מזויפים אך הכחיש את האישומים של החזקה לרווח אישי ומכירת דיסקים לפרייט. השופטת פתחה בהערכת קיומן של זכויות יוצרים ורישום סימני מסחר על גבי התקליטורים, וקבעה כי הראיות הוכיחו די הצורך הפרה של 62 מהתקליטורים שנתפסו בביתו של הנתבע ו-38 תקליטורים שנתפסו בחנות של פרופיט. 30 התקליטורים הנותרים שהיו בידי הנתבע לא סיפקו די ראיות לביסוס טענת ההפרה. לאחר מכן פנה בית המשפט למטרת החזקת 62 התקליטורים על ידי הנתבע. השופט קבע כי הנסיבות – טיבם ומספרם של התקליטורים ואופן אחסונם – מצביעות על כוונה מסחרית. טענת הנתבע כי הם נועדו לשימוש אישי לא הייתה משכנעת. לפיכך, הרשיע השופט את הנאשם בהחזקת תקליטורים מפרים למטרות מסחריות. באישום של מכירת דיסקים לפרייט, השופט שקל את הראיות והעדויות, וקיבל את הדברים שאמר פרופיט בחקירתו במשטרה ואת הודאתו באשמה בדיון קודם. השופט מצא עדויות אלה אמינות וסותרות את עדותו של הנאשם, שהייתה מתחמקת ולא עקבית. כתוצאה מכך, הרשיע השופט את הנאשם במכירה או הפצה של תקליטורים מפרים בקנה מידה מסחרי לחברת רווח. לסיכום, השופט הרשיע את הנאשם בכל האישומים הקשורים להחזקת 62 תקליטורים מפרים בביתו ומכירה מסחרית של 38 תקליטורים מפרים לרווח. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 2.9.2014.