עת"מ 3657-02-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה נגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון. העותרים לא הוכיחו פגמים כלשהם בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה או בתוצאותיה המצדיקות התערבות שיפוטית. בית המשפט הדגיש את ההיקף הצר של התערבות בהחלטות תכנוניות, ובפרט החלטות של מוסדות בכירים, ומצא כי החלטת הוועדה התבססה על שיקולים מקצועיים רלוונטיים. יתר על כן, בית המשפט הסכים עם טענת משיבי המדינה כי התוכנית, שמטרתה לפתח את העיר טמרה, כבר אושרה ופורסמה, דבר היוצר פגיעה פוטנציאלית בבעלי הקרקע אם תיפתח מחדש. השופט הכיר בפסיקותיו של השופט ג'השאן בעתירות הקשורות לאותה תכנית, אשר פירט את תכליתו של חוק התב"ע ואת ייעולו בהליך לאישור תכניות להגדלת קרקע לבנייה. התוכנית, תמ"ל/1101, מבקשת לקדם אזורי דיור מועדפים בטמרה וכוללת קרקעות בבעלות המדינה וקרקעות פרטיות. הוא מספק תשתיות כבישים, שטחים ציבוריים ושטחי מסחר תוך מתן מענה לצורך בדיור. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הוועדה לגופה של התוכנית, לרבות החרגת שטחים מסוימים לצורך איחוד וחלוקה, שכן הדרכים משרתות יישוב רחב יותר ואינן מיועדות אך ורק למטרות התכנית. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר הנטל הכלכלי על העירייה, זכות הטיעון והטיפול באיחוד וחלוקה של חלקות מסוימות. היא הדגישה כי ידיהם של העותרים אינן נקיות, בהתייחס לבנייה בלתי חוקית ולבעלות בלתי רשומה על קרקע, שאינן עילה לסעד. העיקרון הבסיסי של הריסת בנייה בלתי חוקית והענשת עבריינים נותר על כנו. יתר על כן, בית המשפט הזכיר לעותרים שלא רשמו את אדמותיהם כחוק כי הרשויות שואפות להסדיר את הקצאת הקרקע, אך אינן יכולות להכשיר את כל הבנייה הבלתי חוקית או הקרקעות הבלתי רשומות. לסיכום, בית המשפט קיבל את החלטת הוועדה ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לשאת בהוצאות המדינה במשותף. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והוא תקף ליום 6.8.2023.