ת"א 26975/99

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הבעלות בשתי חלקות קרקע סמוכות בכפר מעיליא. בשנת 1957 התקשרו בוטרוס אליאס שאהין ומיכאיל תומא בהסכם חליפין למכירת חלקה 3 בגוש 8, שהכילה 36 עצי זית. בתמורה, בוטרוס יקבל את חלקה 68 בבלוק 8. התובעים, שהם יורשיו של בוטרוס, טענו כי ההסכם התייחס רק לחלק בחלקה 3 שניטע בעצי זית ולא לחלקה כולה, שכללה חלקה נוספת המכונה חלקה 12א שהייתה סלעית ושנויה במחלוקת עם מדינת ישראל. התובעים טענו כי ההסכם הושג בשל הטעיה, מרמה או טעות מצדם, וביקשו מבית המשפט לבטל את הסכם הפשרה שהושג בשנת 1988 או לתקן אותו. עוד טענו כי חל שיהוי מוגזם בהגשת התביעה, דבר שהנתבעת הכחישה. לאחר בחינת הראיות וטיעוני הצדדים, לא מצאה השופטת עילה לבטל את הסכם הפשרה. השופטת הדגישה כי ההסכם התייחס לכל חלקה 3 ולא רק לחלק ממנה, וכי התובעים לא הביאו כל ראיה להטעיה, תרמית או טעות. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי התובעים השתהו יתר על המידה בהגשת התביעה, שכן לוח הזכויות פורסם בשנת 1976 והתובעים הודו בזכותו של הנתבע על החלקה כולה בהליכים משפטיים בשנים 1980 ו-1988. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובעים לשלם לנתבע 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.