ע"ש 83/92

תקציר

הערר, שהוגש על ידי יורם אדרי, מערער על שומה שקבע מנהל המכס והמע"מ, לגבי חלק מחשבוניות המס שהונפקו על ידי אחרות לאדרי. אדרי טוען שהחשבוניות אמיתיות, בעוד המנהל טוען שהן פיקטיביות, והעבודה נעשתה על ידי אדרי עצמו. המנהל מבקש להביא לבית המשפט ראיות מסוימות, ללא עדותם של יוצרי הראיות האמורות, בהתבסס על תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס רכישה, המאפשרת הבאת ראיות עליהן ביסס המשיב את החלטתו. אדרי טוען כי תקנה זו היא חריגה ופוגעת בזכות היסוד שלו לחקירה נגדית. בית המשפט מסכים עם אדרי, וקובע כי התקנה חורגת מהסמכות הנתונה לשר המשפטים, שכן הסמכות להתקין תקנות פרוצדורליות אינה משתרעת על דיני הראיות, המוסדרים תמיד במפורש בחקיקה ראשית. זאת ועוד, אופיו של הליך הערעור בענייני מס, אף שהוא נוטה למשפט מינהלי, עדיין שומר על מאפיינים שיפוטיים, ואין לשלול מבית המשפט את היכולת לבחון באופן מהותי את הראיות שהוצגו. פסק הדין מקבל את התנגדותו של אדרי להבאת ראיות המנהל, מונע את עדותם של מחולליה, וקובע דיון נוסף.