ה"פ 31439-02-19

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשת המשיב למתן הודעת צד ג', אשר נדחתה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה הקבועות בתקנות 216(1) ו-216(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, המפרטות את המצבים בהם ניתן להוציא הודעת צד ג'. עוד קבע השופט כי הוראות תקנה 216(3) אינן חלות במקרה זה. בניגוד לתקנות הקודמות, תקנה 216(3) אינה דורשת טענות או סעדים זהים, אך השופט קבע כי היא עדיין אינה מצדיקה את קבלת הבקשה להודעת צד ג' במקרה זה. השופטת הדגישה כי טענות המשיב כנגד הצדדים השלישיים המוצעים היו בעיקר לפיצוי כספי, המצוי בסמכותו של בית משפט שלום, ולא לבית המשפט המחוזי בו הוגשה התביעה העיקרית. מאחר שהסעד הכספי המבוקש כנגד הצדדים השלישיים לא היה שונה באופן מהותי מהסעד המבוקש בתביעה העיקרית, הגיע השופט למסקנה כי הבקשה למתן הודעת צד ג' היא ניסיון להרחיב את סמכותו של בית המשפט באמצעות תקנות, דבר שאינו מותר. השופט ציין כי המשיב עדיין יכול לזמן את הצדדים השלישיים כעדים. בנוסף, השופטת בחנה את מורכבות התיק וקבעה כי בניגוד לטענות המשיב, הטענה אינה מורכבת יתר על המידה ואינה מחייבת חקירת עדים רבים. השופטת ציינה כי עיקר המחלוקת נסובה על גובה התמורה החייבת, אם בכלל, מעבר לסכום שכבר הועבר, לרבות תשלום מס רכישה. לפיכך, החליטה השופטת כי העברת כתב הפתיחה למסלולי תביעה רגילה אינה מוצדקת בשלב זה. במקום זאת, נקבע מועד קדם משפט ל-21 במאי 2019. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וניתן ביום 14.5.2019.