עב"ל 10752-06-18

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית תביעותיה של המערערת לקצבת ילדים, מענק לידה ומענק אשפוז על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"). השאלה העיקרית היא האם תביעת המערער הוגשה באיחור, ולפיכך אינה זכאית. המערערת טענה כי ביקשה מהמוסד לשלוח מכתבים לכתובות שונות, ולפיכך המוסד לא מילא את חובתו למסור את החלטתו. בית המשפט מצא כי המוסד מילא את חובתו בכך ששלח מכתבים לכתובות שמסר המערער. המכתבים נשלחו במסגרת הזמן הנדרשת בחוק, וכן נמסר למערערת בעל פה על ההחלטות שהתקבלו לאחר כל לידה. לפיכך, בית המשפט מצא כי התביעה אכן הוגשה באיחור. באשר להליך האשפוז, בחר בית המשפט שלא לדון בנושא שכן הפך לאקדמי, ולא היו טעמים מיוחדים המצדיקים בדיקה נוספת. המוסד אף עדכן את נהליו בעקבות טענת המערערת, מה שאומר שאימהות יכלו להימנע מהטרחה של המצאת תעודת נישואין אם פרטי האב נרשמו במרשם האוכלוסין. ערעורו של המערער נדחה, והמוסד חויב לשאת בהוצאותיו של המערער בסך של 15,000 ₪. פסק הדין לא הביע עמדה כלשהי במחלוקות העקרוניות שהתעוררו, וטיעוני הצדדים היו מסויגים.